הקדמת המחבר יתבארו ההקדמות וסתרי התורה בדרוש הזה וכל משכיל יבין כי להשיב על כמה ספיקות הנמצאים בספרי החכמים הראשונים אשר העירו הספיקות ואין כדאי להשיג פתח התשובה לכן דע והבן כי החכמה האלהית ראה ברצונו הפשוט לעשות זה העולם השפל שהוא חומר להודיע גדולת חכמתו ית' כי מענין זך בלתי בעל תכלית הוציא חומר עכור הווה ונפסד ובכח חכמתו יחזור הכל לשורשו ז"ש הכ' וישוב העפר אל הארץ כשהיה וכו' (קהלת יב) ירצה כי החומר זה עתיד לשוב לערך השורש שלו כההוא שאמר ר' יוסי נטל הב"ה עפר מתחת הכסא הכבוד וזרק על המים וכו' שנאמר בצקת עפר למוצק והיינו ע"י השתלשלות העולמות ממדרגה למדרגה עד שהגיע בזה העולם להתהוות זה החומר וכן נמי ישוב לעפר זה החומר אל השורש הראשון הנקרא ארץ ומ"ש כשהיה ר"ל כי ג"כ הארץ הנז' יזדכך יותר כשהיה מעיקרא בחינת כלי זך והרוח דהיינו הפנימיות תשוב אל האלהים וזה שאמר תשוב בלשון נקבה הוא מש"ה כלם בחכמה עשית והבן ז"ש אל האלהים ומ"ש אשר נתנה יכלול בזה מקום שאין שם ענין כנוי כלל אמנם כדי שיהיה הזדככות זה לחזור כלי למעשהו ראה הב"ה בחכמתו שיהיה. נמצא בעה"ז אדם שיהיה מורכב מחומר וצורה וע"י מעשיו יהיה נתקן הכל מה שנתהוה מן ההשתלשלות האחרון להמצא קליפה וסטרא אחרא אשר לכן בענין הפנימי של אדם זה נכלל בו ראשית הכל הוא חלק חכמה העליונה שנאמר בה כלם בחכמה עשית כי מלת עשית יכלול נמי עולם המעשה ובחלק החומר שלו כלל כל חלק החיצון הנקרא' בחינת כלי מכל העולמות עד עולם זה שהוא החומר העכור הוא משחז"ל א"ה צבר הב"ה עפרו מכל העולם ולכן לא נברא אלא מעולם הזה ואח"כ ויניחהו ה' בג"ע לעבדה ולשמרה ומשחז"ל אלו מ"ע ומל"ת אין הכונה להוציא המקרא מידי פשוטו אלא לבאר הפ' כאשר נתבאר אצלי בכל מקום חז"ל באים לפרש הפ' וכונת חז"ל להודיע כי זה שנאמר לעבדה היינו בערך מ"ע שלנו כגון ציצית ותפילין ולשמרה בערך מל"ת ובזה מדוייק מ"ש אלו מ"ע ומל"ת מלת אלו ר"ל הצווי זה עצמו גם הודיעו ענין התפלה כמשחז"ל הזרעים היו על פתח הקרקע ולא צמחו עד שהתפלל עליהם א"ה להודיעו כי הכל היה נתקן על ידי מעשיו ואדם זה נאמר בו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו שיכלול בזה שני עניינים שהם ארבע מלת בצלמנו הוא הפרצוף צורה אלהית ומזה מובן כי שורש צלם זה חקוק למעלה ומלת כדמותנו ירצה חלק החומר שיהיה אלו שורש בכל העולמות בבחינת החיצוניות שלהם הוא מש"ה וייצר ה' אלהים את האדם שתי יצירות והנה יצירה הפנימית הוא הצורה הוא דבר פשוט דומה לבורא יתברך בצד מה הוא הנרצה בדברי חז"ל וז"ל עשרה דברים משמשים את האדם כבד לכעס טחול שוחק וכו' הנה מבואר כי חלק הצורה אין בה שינוי רק בענין האיברים אלו ועוד אמרו חז"ל מה ראה דהע"ה לומר ברכי נפשי את ה' וכו' (מאמר) אלא תבא הנפש שיש בה ה' דברים שהיא חיה ואינה ישינה וסובלת הגוף וכו' ותשבח להב"ה שיש בו ה' דברים אלו ומשחז"ל מה ראה דוד ר"ל כי יותר נאה היה לברך בגוף ונפש ולכן השיב כי דבר גדול רצה ללמד כי הנפש נמצא בה ה' שבחים אלו ולכן לה בלבד נאה לשבח ליוצרה ואם תדקדק בדבריהם לומר מניינא למה לי ולמה נקט חלק הנפש תדע כי סודות עמוקים דברו חז"ל ראשונה מ"ש עשרה דברים משמשים את האדם הם רמז לעשרה כלים שבכל עולם ומ"ש חמשה דברים הללו בנפש להודיע כי אפילו בחלק הנפש נכלל בה כל הדברים הרוחניים כמשחז"ל פרשת קרח נפש רוח נשמה חיה יחידה הם סוד חמשה פרצופין והבן כלל הדברים שהב"ה ברא את האדם להיותו בלתי בעל תכלית כמ"ש חז"ל בפ' אם חרוצים ימיו וכו' והתולדות שלו יהיו כמוהו חיים וקיימים גם את העולם ברא בשלימות כמשחז"ל כל הדברים בקומתן נבראו בצביונן נבראו בדעתן נבראו גם הככבים והמזלות כדאיתא בב"ר שהככבים והמזלות היו מהלכים בדרך קצרה ומפני עון א"ה סיבבן הב"ה בדרך ארוכה והתבונן כמה גדולים דברי חז"ל כי בזה נפסלו כל המחשבות זרות מפגלות הרוצים להכריח שהעולם קדמון או שהעולם יש בו שבעה שמיטות מפני מהלך הככבים הגדולים הנה ע"י מאמר זה נסתלקו כל הספיקות דאע"ג כי יש ככב שמהלכו בכמה אלפים שנה זה היה מצד העון ואין זה מכריח כי ישלים הלוכו רק כשיתראה בהשגחת הבורא יבטל הלוכו וכמו שעשה למזל צדק בעבור אאע"ה אמנם כל זה גרם עון א"ה מפני שנטה אחרי החומר שבו נפש המתאוה ולא שברא הב"ה בו מלאך רע הנקרא יצה"ר חנינה שהרי נאמר אשר עשה ה' את האדם ישר בא ללמד שנא נברא בו דבר רע זולת הדברים הצריכים אל חלק החומר כדי לקיים אותו ולהיות קיים במין ולכן לא צוהו רק על ענין האכילה המכוון לנפש המתאוה ולפי שנטה אחרי החומר נטרד וקלקל כל היצור וכל העולמות כלם בבחינת הצורה ובבחינת החומר שלהם הם הכלים הנ"ל ולכן האדם ע"י מעשיו הוא גורם תיקון או קלקול ח"ו בכל העולמות מלמטה עד סוף המדרגה שממנה נחצב לפי כי כך אחז"ל ברא כרעא דאבוה ר"ל כי להיות כי יעקב אבינו ע"ה היה מעין שופריה דאדם כמשחז"ל תיקן הפגם שלו לגמרי רק הרגלים פגם בהם מפני שנהנה מלבן הארמי כי הממון הוא מכונה אל הרגלים שנאמר היקום אשר ברגליהם לכן שלט בו סמא"ל ונגע בכף ירכו ולכן כל יוצאי ירך יעקב הם מתקנים בח"י הרגלים וסוף כי עון עקבי יסבני ונחרב ב"ה עקב של אלף החמישי והודי נהפך עלי למשחית ולכן כל הדברים הם תלויים בעקב שנאמר והיה עקב עד זמן עקבי משיחא שלכן הוא עני ורוכב על חמור לפי שהרגלים לא נתקנו ע"י משיח בן יוסף עד שמתקיים מש"ה מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וכאשר נתקן הכל אז נאמר ועמדו רגליו על הר הזתים וכו' לפי שכל הדברים עליונים הם מושרשים באדם להיותו כלול מחומר וצורה ועם זה יובן משחז"ל כל אדם יש לו חלק אחד בג"ע וחלק בגיהנם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע